החלטה בתיק ת"א 4113-05

1.                 בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקשים, הם הצדדים השלישיים, ישראל אברמוב ודניאל אברמוב.

ביום 17/10/04 הגישו התובעים תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל''ה- 1975. הנתבעת 3 (להלן- "קרנית") צורפה כנתבעת מאחר שלרכב הפוגע, בו נהג המבקש 1, לא היה ביטוח חובה.  

ביום 16/6/05 שלחה קרנית הודעת צד ג' למבקשים, מאחר ושניהם רשומים כבעלי הרכב ומבקש 1, ישראל אברמוב, נהג ברכב בעת התאונה. כתב התביעה נמסר לשרונה, אחותם בת ה-18 של המבקשים. המבקשים לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיונים.

ביום 31/5/11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו התחייבה קרנית לשלם לתובעים 2,855,704 ש''ח. כמו כן הוסכם כי התביעה כנגד המבקש 1 (שהיה גם נתבע 1), תמחק, מבלי לפגוע בזכותה של קרנית ליטול כנגדו פסק דין בהודעת צד ג'.

באותו יום הוגשה בקשת קרנית למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשים. קרנית בקשה לחייב את המבקשים בחלקה בפשרה מאחר ועל אף שהודעת צד ג' נמסרה להם כדין, לא הוגש כתב הגנה ולא התייצבו לדיונים. בית המשפט נעתר לבקשה וניתן פסק דין, כמבוקש.

2.                 ביום 17/7/11 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין, וטענו כי כתב התביעה לא נמסר להם כדין, מאחר והוא נמסר לאחותם אשר לא העבירה אותו אליהם. מעבר לכך, המבקש 1 שהה בבית הכלא 'אוהלי קידר' בתקופה בה פסק הדין נמסר לאחותו, ועל כן אין ספק כי קרנית לא מלאה את חובת ההמצאה כלפיו.

לחילופין, טענו המבקשים כי גם אם יקבע בית המשפט כי ההמצאה בוצעה כדין, מסור בידו שיקול דעת לבטל את פסק הדין. במקרה זה ראוי כי בית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעת זה מאחר ולמבקשים טענת הגנה טובה, לפיה רכשו הרכב כמה שעות קודם לתאונה, ונאמר להם על ידי בעל המגרש שעליהם לבטח הרכב בהקדם האפשרי. מאחר וכך, האחריות על הארוע מוטלת על חברת הביטוח, המבטחת את רכבי המגרש.

3.                 בתגובתה לבקשה עמדה קרנית על כך כי המסירה בוצעה כדין, שכן התביעה נמסרה לידי אחותם הבגירה של המבקשים. טענת המבקשים כי אחותם לא מסרה להם את התביעה אינה נתמכת בתצהיר של האחות. קרנית מוסיפה וטוענת כי אין למבקשים כל טענת הגנה הראויה להישמע. המבקשים הודו שלא רכשו ביטוח חובה לרכב, ואף על פי כן נסעו בו בניגוד להוראות החוק. גם לו הוטעו על ידי בעל המגרש, ממנו רכשו הרכב, שיכולים הם לנהוג ברכב מבלו לבטחו בביטוח חובה, הדבר אינו פוטר אותם מחבותם כלפי קרנית. לכל היותר יכולים הם לתבוע את בעל המגרש. כמו כן, אין ביטוח חובה המכסה רכבים לאחר שהם נמכרים לאחר, וודאי שלא היה ביטוח כזה למגרש שמכר את הרכב למבקשים.

דיון

4.                 תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד-1984, קובעת כי במידה וניתן פסק דין על פי צד אחד, רשאי בית המשפט לבטלו. ככלל יטה בית המשפט ליתן למבקש יומו בבית משפט, גם אם החמיץ את המועדים שנקבעו לכך. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל שניתן, ולפצות על אי נוחות שנגרמה לצד השני על ידי הוצאות וערובה (רע''א 1119/05 גולדסיל בע''מ נ' ביליה רוברט- נכסים ובניין בע''מ (2005)).

אין מחלוקת כי פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בשל העדר המצאה כדין, הינו פגום ועל בית המשפט לבטלו מחובת הצדק בלי שינתן משקל לסיכויי ההצלחה של המבקש, שכן בעל דין זכאי לקיום תקין של ההליכים המקדמיים לפסק הדין, תהא הגנתו אשר תהא. לעומת זאת, כאשר פסק הדין ניתן כדין, הסמכות לבטלו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט יבחון את סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ואת סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כאשר השיקול של סיכויי ההצלחה, הוא השיקול המכריע. על הנתבע להראות כי הגנתו אפשרית:

"אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. אם נתבע אינו מסוגל להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן ינתן נגדו אותו פסק דין ממש"                                   (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2009), 372-374).

5.                 נשאלת השאלה האם התקיימו כאן הנסיבות המחייבות ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ההמצאה למבקשים בוצעה בהתאם לתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד- 1984 הקובעת כי-

באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים.

לא נטען על ידי המבקשים כי שרונה, אחותם, לא התגוררה עמם באותה תקופה. טענתם היא, כי לא מסרה להם את מסמכי התביעה. בנסיבות אלה, ההמצאה בוצעה כדין ואין נפקות לכך שהאחות לא העבירה את כתב התביעה למבקשים, מה גם שלא צורף תצהירה של האחות כדי לתמוך בטענה עובדתית זו והדבר אומר דרשני.

המבקש 1 טוען גם כי בעת המצאת המסמכים שהה בבית סוהר 'אהלי קידר' והיה על קרנית לשלוח את כתב התביעה לכלא לפי הוראות תקנה 492(6) לתקנות. אכן יכלה קרנית, לו ידעה שהמבקש שוהה בכלא, לשלוח המסמכים לשם. לא נטען שהאחות, שעה שקיבלה את המסמכים אמרה לשליח שהמבקש שוהה בכלא. המבקש לא תמך תצהירו במסמך כלשהו, ממנו ניתן ללמוד המועדים בהם שהה בכלא ואלה גם לא פורטו בתצהיר. הוא גם לא ציין אם היה אסור או עצור, אלא רק מציין כי שהה בכלא. בנסיבות אלה לא הוכיח המבקש 1, כי תקופת שהותו בכלא היתה ארוכה דיה על מנת לנתק את הקשר בינו לבין בית מגוריו, באופן שבית מגוריו אינו משמש ככתובת לקבלת דואר.

בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי נפל פגם יסודי בהמצאת כתב התביעה למבקשים, אשר מצדיק את ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

      מכאן לבחינת סיכויי הערעור -

6.                 אומר כבר עתה כי אין סיכוי להגנת המבקשים.